#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רעח. חילוק מלאכות מנלן? 	"לשמואל מדכתיב מחלליה מות
יומת, התורה ריבתה מיתות הרבה על חילול אחד, ואם אינו ענין למזיד דכתיב כל העושה בו מלאכה יומת, תנהו ענין
לשוגג, ומאי יומת יומת בממון. [וכתבו התוס' (קו,א ד""ה מה) דר' שמעון יליף מהכא ושמואל דאמר כר' שמעון]. לר' נתן הבערה לחלק יצאת. לר' יוסי דכתיב ועשה מאחת
מהנה ודורשים אחת שהיא הנה, שבת אחת הוא מחלל ויש כאן חטאות הרבה."	"שבת ע. -
ע:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רעט.
אלו דרשות דרש ר' יוסי מהפסוק ועשה מאחת מהנה, וכיצד דרשן?
"	"רש""י פירש שיכל לכתוב
ועשה אחת ולישתוק, נמצא דמ""ם דמאחת וכל תיבת מהנה לדרשה. ואפשר לקרוא את הפסוק בשני אופנים, ועשה אחת שחילל
שבת אחת והיא הנה שחייב חטאות הרבה, במי שהזיד בשבת ושגג במלאכות, וכן ועשה אחת שכל עשיותיו חשובות כאחת לחייב
חטאת אחת אע""פ שהן הנה שעשה מלאכות רבות, במי ששגג בשבת והזיד במלאכות. מהאות מ""ם שבמילה מאחת דורשים
שרצה לכתוב שמעון וכתב שם שחייב חטאת. וכתבו התוס' (ד""ה שם) דאפי' שריטה אחת על שני נסרים חייב לר' יוסי מהאי קרא. ומהאות מ""ם שבמילה מהנה דורשים שחייב
על התולדות כאבות.<br>והתוס' (ד""ה מאי) פירשו
שמהמילה מאחת דורשים שחייב על שם משמעון. מהמילה מהנה דורשים שחייבים על התולדות כאבות. ומכך שסמוכים המילים
מאחת ומהנה דורשים לדין אחת שהיא הנה בזדון שבת ושגגת מלאכות, והנה שהיא אחת בשגגת שבת וזדון מלאכות."	שבת ע. - ע: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רפ.
בעא מיניה רבא מר""נ העלם זה וזה בידו מהו. מדוע לא פשטו
ממשנתנו השוכח עיקר שבת אינו חייב אלא אחת? "	"רש""י פירש דהשוכח עיקר
שבת חדא שגגה היא, וכי מיבעיא לן ביודע עיקר שבת אבל מלאכות הללו אינו יודע שאסורות ועוד שנעלם ממנו שהיום שבת,
דאיכא למיתלי שגגה אכל מלאכה ומלאכה הואיל ויודע עיקר שבת, ואיכא למיתלי אהעלם שבת וחדא שגגה היא. והתוס'
(ד""ה העלם) פירשו דהכא אינו שכוח כל כך דכי מדכרו ליה
מידכר, אבל שכח עיקר שבת היינו כעין תינוק שנשבה לבין הנכרים."	"שבת ע:
ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רפא. מה פירוש דברי רב אשי דאמר חזינן אי משום שבת קא פריש הרי העלם שבת בידו ואינו חייב
אלא אחת ואי משום מלאכה קפריש הרי העלם מלאכות בידו וחייב על כל אחת ואחת? "	"רש""י פירש אם אמרו לו
שבת היום ופירש נמצא דמשום העלם שבת היה עושה, ואם אמרו לו מלאכה היא זו ופירש הרי העלם מלאכות בידו ולך אחר
המלאכות. ור""י (בתוד""ה חזינן) פירש אי משום
שבת קא פריש שאומר בעצמו דאי הוו מודעי ליה אשבת לבד היה פורש, ואי הוו מודעי ליה אמלאכות לא היה פורש, א""כ
העלם שבת עיקר שהוא היה שכוח יותר. ואי משום מלאכות פריש דשיילינן ליה ואמר דאי הוו מודעי ליה אמלאכות לא הוה
צריך לאודועיה אשבת, ואי הוו מודעי ליה אשבת הוה צריך לאודועיה אמלאכות הרי העלם מלאכות עיקר וחייב על כל אחת
ואחת. אבל כששניהם שכוחות בשוה מזה לא פשט כלום. והרשב""א (שם ע""פ
המהר""ם) פירש דאי ידעינן בבירור שהשבת היה שכוח יותר דהיינו כשמודיעין שהוא
שבת א""צ לאודועי ליה מלאכות, ואי אודיעו ליה מלאכות צריך לאודועי ליה שבת אז אין חייב אלא אחת, אבל תרוייהו
שוין, שהעלם זה וזה בידו, חייב על כל א' וא'."	שבת ע: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רפב. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת לומר שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. היכי
משכחת לה לצד שהעלם זה וזה בידו אינו חייב אלא אחת? "	"בזדון שבת ושגגת מלאכות.
לר' יוחנן שלא נעלמו אלא הכריתויות ויודע הלאוין. לר""ל שיודע שיש איסור בתחומין ואליבא דרבי עקיבא דאמר
תחומין דאורייתא."	שבת ע:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רפג. קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת
מלאכות ונודע לו על קצירה אחרונה. מה הדין ומדוע? "	"לרבא קצירה גוררת קצירה
ראשונה וטחינה שעמה, וטחינה אחרונה במקומה עומדת דאין אומרים גרירה לגרירה וכשיודע לו יביא עליה חטאת. לאביי
טחינה נמי גוררת טחינה, שם טחינה אחת היא דאמרינן גרירה לגרירה. לרש""י גרירה ראשונה היא מה שהטחינה נגררה
לקצירה אבל מה שקצירה גוררת קצירה אינו משום גרירה אלא משום דהוה כשני זיתי חלב בהעלם אחד. לר""י
(בתוד""ה גרירה) מה שהקצירה גוררת קצירה חשיב גרירה אבל
הטחינה שעמה לא חשיב גרירה דגרירה, דאינו יכול לכפר על הקצירה אא""כ יכפר גם על הטחינה. לרבי אסי ואמרי לה
רבי זירא שגגת שבת וזדון מלאכות וזדון שבת ושגגת מלאכות חשיב חלוקים לחטאות וחטאת לא תכפר אלא על הקצירה
האחרונה."	"שבת ע: -
עא. ותוס'"		
